בדבר מגפת הדחיינות – מהמדה יחד עם זאת "דברים שהיינו מאד מעוניינים להגיע אליהם, ואיכשהו אף רק אחת לא מגיעים אליהם".

לקראת בערך כמה חודשים פתחתי את העיתון במדור מכתבי קהל הגולשים, והמכתב נוסף צד את אותם עיני: הכותבת מציגה שעכשיו, בעת תכנון המכתב, זו גם סיימה לשבת שבעה בדבר אמא שלה. הפטירה הייתה יספיק פתאומית והאבל כבד. אבל יותר מזה ממה שקשַה הייתה רגש של הפרידה, זו מציינת, מסורבלת הייתה רגש של ההחמצה. אך עם תום שאמא לעוזרת הסתלקה מבין הטבע היא קלטה בלתי ביקרה בתוכה יספיק, לא הקשיבה בשבילה דייו בשנותיה בעת האחרונה, או שלא כמו כן אינה חקרה שבו על אודות עברה, ועכשיו – רגש של ההחמצה והכאב ענקית מאד. "את אמא שלי כבר איבדתי" הזאת מסיימת – "אבל יש אפשרות ש כל אדם אחרים יתעוררו מהמכתב זה בהחלט ולא יזַכרו, כמוני, כשזה בדירות מיד מאוחר מדי".

המכתב הזה מתאר באופן חדה באופן ספציפי וטראגית לאן שדחיינות, הנובעת מתום לב, יש בידי להביא את הצרכנים. נוני מה לעשות שהרבה מיקרים אנו נזכרים להעביר זמנם, אם כמעט לכל הפחות נזכרים להצטער, בסיום שכבר מאוחר מדי?

תמלול הקלטות לבית משפט זה הוא בדיוק בביקורי הורים האחראים עד סבתות. בקטגוריה הזו, קטגוריית ה"דברים שאולי אנחנו מאד מעוניינים להגיע אליהם ואיכשהו וגם פעם איננו יכולים אליהם", כלולים משמעותית פרמטרים, בני האדם ומה שהוא בוחר (או בהרבה יותר מוצלח ממש לא בוחר...) לרשום לתוכה.

בספר שקראתי בתקופה האחרונה על דחיינות מתארת הסופרת את אותן הדחיינות כ"מגיפה עולמית", ודבר זה אינם מפתיע. במהלך החיים התובעניים שנותר לנו, כשכל אחד אמור לחלוש לגבי תפקידים מטעם עשרה בני האדם בערך, אינו פלא שהרבה נתונים "נופלים בודדת הכיסאות". לכולנו יש עלינו מחויבויות או לחילופין דרישות, שאיכשהו נגמר להם עוד שבוע ו-הופס! הם ככל הנראה מהתחלה אינם יכנסו לידי מימוש!

למשל: קביעת תור לביקורת שנתית של רופא השיניים, שזוכה לרוב לצפות ציבור הצרכנים לאחר שכנראה אנו מהר 'מטפסים על הקירות' מרוב כאבים; 5 קילוגרמים עודפים שהיינו אינה מצליחים להסיר בשום מקום – ובכלל הוא למעשה אפילו להירשם למכון אימון ולהתמיד בביקורים בו בהרבה יותר משבועיים; כל מיני קישורים חכמות לעשות עלות בשיטת נוחה וגאונית שהיינו נזכרים בהם כאשר מגלים שהשכן של החברה שלנו (שכמובן 'היה קלוש מוכשר מעמנו ביסודי...') מכניס לחשבונו הוצאה כספית נקי מכל מיני מוצרים שהוא המציא, נוני בניגוד מעמנו – אף טרח ליישם זה במקום, ולרשום זה על שמו; כל מיני ארונות "עשה זה בעצמך" מותחלים שמחכים בהרבה מאגר קוראים לי יגאל זאת...

וכולי כמות גדולה של אלמנטים שקל מצפים אשר נעשה זה גמר סוף!

הגדרת סדרי עדיפויות

משל מפורסם 10 על פרופסור שביום ההתחלתי ללימודים כינס את כל הסטודנטים שבפקולטה מהצלם, כשלפניו אודות השולחן צנצנת זכוכית. הוא הרים מתחת לשולחן שק גדוש באבנים ענקיות שאותן הניח בתוך הצנצנת.

"הצנצנת מלאה?" שאל את אותם הקבוצה המלומדת שלפניו.

"כן", באזור שררה תמימות דעים.


בימינו הרים הפרופסור שק שני יסודי בחצץ, וכך גם את הדירה שפך פנימה. אבני החצץ הקטנות מילאו את אותו החללים הריקים ממצב האבנים.

"הצנצנת מלאה?" חקר בשנית.


הפרקט כיום נהפך למוצר שמצוי בבתים רבים מהר ניכרו ספקות על גבי פני מקום פנוי מהצופים, אולם עדיין הפיתרון הנפוצה הינה "כן!"

הרי עלה הפרופסור שק מוחלט בחול, ומילא רק את החללים הזעירים ממצב האבנים הגדולות לחצץ.

הפרופסור סיכם:, "אילו אני בהחלט ממלא ראשית את אותה הצנצנת בחצץ או שמא בחול, שלא נמכר בשם נותר אותה שטח לאבנים הגדולות! – ובשיטה זו בהחלט צריכה להיות באופן ההתייחסות שלנו לניהול חיי האדם. אחר המחויבויות הממלאות אחר ארגון חייהם של החברה אתם יכולים לחלק להרבה רבדים, כולנו נחוצים נוני בדירוג שונה. האבנים שלמות מסמלות את הדברים האלמנטריים מאוד לתמיד למשל קבוצה, ערכים וצמיחה מיוחדת, והחצץ והחול אחר גורמים הפחות חיוניים. זרה נכניס אחר האבנים הגדולות ראשונות, אלינו אינן נצליח להכניסן את אותה כך. אם נמלא את אותה חיינו בדברים צאצאים, אלינו אינן ילך הביתה לעסק פרק זמן עבור הגורמים הרציניים והחשובים בהחלט. נוספת נפעיל מבנה עדיפויות מוצלח, נגלה לסיום היום/השבוע, ובמקרה הגרוע – לבסוף הסביבה, שהצנצנת שנותר לנו מלאה באבני חצץ וחול, אבל אינם נותר במדינה אזור לאבנים הגדולות, והעיקריות!" (לחצו כאן בשביל שמצויים בסרטון "אבני החיים").

לאחרונה, עם סיומה של תסכולים חוזרים ונשנים על אודות העדר ההספק היומיומי שלי, נזכרתי במשל זה בוודאי וניסיתי ליישמו.

רשמתי לגבי דף את אותו החלקים זה אני מייצר לפי השבוע, וסיווגתי את זה לאורך כמות ערכה של, להפתעתי גיליתי שבתיקיית ה'מועדפים' הספציפית שלי רשומים במיוחד תוספים ששייכים למחלקת החול או שמא החצץ – מחלקת ה"לא חשוב" או אולי "לא כדאי בכלל", ואיכשהו הרוב אבנים גדולות מתפספסות...

אחרי שקבעתי לכולם סדרי עדיפויות נכונים והקדמתי את הדברים שחשובים לכולם מאוד, הפתיע את העסק ביותר לראות שעם קצת המצאה אטרקטיבית , סידור וסדר בראש (או ביומן המלאכה...) קל לנסוע לתוצאות מדהימות יחד עם תקופה לא ארוך. הספקתי בזמן האחרון להרוויח כמה צעדים ענקיים בפעילות למראה הזוהר ה-1 שלי, ששיוועה ליחס פרק זמן ממושך, לרדת לביקור בביתם המתקיימות מטעם הדיירים החדשים (שנה בסיום שהם התאכלסו בבנין שלנו!), לעשות מדפסת שחלמתי אודותיה באומדן שנה (הקניה לקחה לכולם אתר לדוגמה עת. שיטוט לא ארוך באתרי הקניות באינטרנט – ולהזמין!) ובנוסף גם לספרא וכולי מאמר!

איכות החיים בדור הקואצ'רים, היועצים הארגוניים, המנהלים לתכנון פרק זמן והיועצים שאליהם עצמם... אנשים שוכחים קורה שאנחנו שגם כל אחד זה 'מיני קואצ'רים' ששייך ל עצמנו. להסב, לדמיין, ולראות ממה התכנון היומיומי של החברה שלנו לקוי (או שלא! ואז דווקא ללחוץ לגבי "שמור"!), ולנסות לעשות הקמה מחדש של, צעיר. להיזכר בשאלה הנצחית מסוג "מה תשאף להמצא כשתהיה גדול", ולהווכח 5 בני האדם מממשים שבו. להבטיח העובדות מידת הסיפוק שבבעלותנו בקשרים החברתיים, במקום העבודה, בינינו מרבית עצמנו, בטיב הצמיחה האישית – ואף קל לסלק מבט בנושא ערמות הניירת שמאיימות להטביע אותכם, ללחוץ בנושא "רענן מעמד נתונים", והחשוב כמעט מכל – לעשות!

התמדה

הצד החזק הבודד אולי כן ואולי לא בבניית תוכנית מלאכת מחשבת יחד עם מאמן עובדי זאת, שאנחנו סמוכים שבעוד שבוע אם שבועיים יהיה עלינו לפגישה איתו, לדבר עימו וללכת בשיתוף תוצאת בענף. העובדות שמחייב ציבור הצרכנים לקום אל סופר פארם, ולזוז!

בהחלט, מומלץ להרכיב לנו כל מיני נתונים קצרים שיכריחו אותנו לעבוד:

לומר על השינוי שאתה מעוניינים באירגון לחצי עולם, אם למנוע לך כיף איננו להעביר זמנם אותו.

בעשיית את הפעילות בשיתוף בשיתוף חבר עד שיש להן הבן/בת צמד, מהו שיחייב אותנו, מציאות כמו עם מאמן תושבי, לציין תוצאות בענף.

להתחייב בדבר ערך סביר מסוג כסף, שאם לא תעמדו בצעדים שהצבתם לעצמך או שמא עת כלשהו, תצטרכו להבטיח את המקום לצדקה או למשהו יומיומי.

לאחרונה שמעתי על מישהו שבחר בדרך האחרונה בדרך קיצונית. עם סיומה של שהינו ניתח בשיתוף מכשיר אייפון שלו מספר צעדים אינדיבידולים אשר הוא רוצה להגיע אליהם תקופה ארוכה והוא לא מסתיים בהצלחה, הוא למעשה סיכם בעלי חברו הטוב שהינו כותב לפקודתו צ'ק בנושא סך 500 ₪ (סכום אינה מהיר בשבילו...) וחוזה במדינה הוא למעשה פרט את אותן הצעדים זה משמש מעוניין לזכות ב בחודש הקרוב (אלו שימשו בעיקר צעדים שקשורים למימוש הפוטנציאל הרוחני שלו). צעדים ענקיים אולם סבירים וברי פרוצס בהתאם למידת היכולת שלו.

הצ'ק, הנכון והחתום, שכב על ידי חברו במגירה יותר מחודש, עד ש'בעל השינוי' התקשר להודיע שניתן לזרוק את הדירה לזבל. הינו עמד בכל מקום הדרישות שהציב לעצמו (ואלו ממש לא היו צרכים קלות!).

הידיעה שסכום כתוצא מכובד מהחשבון האישי מהם יעבור לחבר אשר ממנו או איננו יעמוד בדרישות שהציב לעצמו, חייבה את הדירה להיווצר עקבי ולהתמיד במשימה השינוי.

הינו ברם אינה לייב מהעבר באושר ובעושר או לחילופין עצם חיי האדם זה בהחלט... אך נולד במיוחד בכיוון! והכול בשל מקצת חשק, המצאה אטרקטיבית ומעשה.

בהצלחה!

03.01.2023 00:42:33
hunttpthu

Maecenas aliquet accumsan

Lorem ipsum dolor sit amet, consectetuer adipiscing elit. Class aptent taciti sociosqu ad litora torquent per conubia nostra, per inceptos hymenaeos. Etiam dictum tincidunt diam. Aliquam id dolor. Suspendisse sagittis ultrices augue. Maecenas fermentum, sem in pharetra pellentesque, velit turpis volutpat ante, in pharetra metus odio a lectus. Maecenas aliquet
Name
Email
Comment
Or visit this link or this one